המרכז לבריאות הלב
המרכז לבריאות הלב
המרכז לבריאות הלב
קראו על האירועים
 הסדנאות והחידושים
שיעשו טוב ללב שלכם
 
 

כנס מומלץ:
להקדים תזונה לתרופה
פרטים בקישור
 
 

הפחתת לחץ דם ותרופות
 
שיטה ייחודית 
מוכח מחקרית
 
לפרטים 077-7007952
 

  הרצאות מומלצות:   
   שבוע בריאות רעננה  
החל מה 11.11 


סיורים וסדנאות בישול
מן הטבע
 


Google

מאמרים עוד כתבות

הכל על הקשר בין תזונה למחלות לב וכלי דם
מבט מקיף, מדעי, רב תרבותי, היסטורי ומרתק על ההיבטים השונים הקושרים את תזונת האדם להתפתחות המחלה העיקרית שהורגת הכי הרבה אנשים בעולם המערבי. מה גילה המדע בנושא במהלך מלחמת קוריאה? האם לאדם הקדמון היו מחלות לב? האם הכולסטרול הוא האשם העיקרי בסתימת העורקים שלנו?

הדיון על מחלות לב וכלי הדם מהותי מהסיבה הפשוטה שמחלות אלה מהוות את גורם התמותה מספר אחד בישראל, כמו גם בשאר המדינות המפותחות באירופה, בצפון אמריקה ובאוסטרליה. כיום מחלות אלה תובעות קרוב ל-50% מסך מקרי המוות.

תחת כותרת זו אני מתכוון למחלת לב כלילית (CORONARY HEART DISEASE) . מחלה זו פוגעת בעורקים המובילים דם לשריר הלב ועלולה לגרום, עם התגברותה, לתעוקת לב (ANGINA PECTORIS) או לאוטם שריר הלב (, MYOCARDIAL INFARCTIONהתקף לב). מחלה זו היא הגורם העיקרי לתחלואת הלב (יותר מ-90%). התהליך הפוגע בעורקי הלב יכול לפגוע בכל עורקי הגוף; האיבר החיוני האחר הרגיש והפגיע הוא המוח. פגיעה בזרימת הדם למוח עלולה לגרום לשבץ מוחי או למאורע מוחי (חולף- TRANSIENT ISCHEMIC ATTACK, TIA; או קבוע -CEREBRO VASCULAR ATTACK, CVA ).

התהליך הפתולוגי הנמצא בבסיס המחלות האלה הוא טרשת העורקים (ATHEROSCLEROSIS) . אפשר להשוות את העורקים לצינורות מתכת שדפנותיהם הפנימיים מחלידים. השומן והכולסטרול מצטברים ברובד טרשתי (פלאק) על דפנות העורקים וגורמים ליצירת מעין פצעים ונפיחויות קטנות. הרובד הטרשתי נראה כגידולים קטנים, ותהליך היווצרותו הדרגתי. החומרים המרובדים על דפנות העורקים מגרים את תאי השריר המקיפים את העורק (ומעניקים לו את חוזקו, כמו רצועות מתכת בצמיג), תאי השריר משגשגים ומתחלקים ללא ביקורת ויוצרים מעין גידולים בדפנות העורק.

רובד טרשתי כזה, המורכב מכולסטרול, משומן, מתאי שריר ומחומרי פסולת אחרים, מתגלה באלפי ניתוחים שלאחר המוות. (מעולם לא מצאו רובד המורכב מכרוב או מעגבניות.) ככל שהרובד הטרשתי ממשיך לגדול מוצר העורק ומעבר הדם דרכו קטן. ככל שעובר פחות דם, פחות חמצן מגיע לרקמות, ובמקרה של העורקים הכליליים- לשריר הלב. הלב מתעייף בקלות בזמן מאמץ או התרגשות. בכל מצב שבו צריכת החמצן גדלה, האדם יכול לחוש זאת ככאב בחזה או כתעוקת לב (מקובל שכאשר החסימה תופסת כ-75% מקוטר העורק עלולים להרגיש תעוקת לב). על פי תפיסתי, הלוקה בתעוקת לב הוא בר מזל, שכן לאדם זה נודע על קיומה של מחלת הלב כשעוד ניתן לעשות הרבה לתיקון המצב, ועדיין אין נזק בלתי הפיך לשריר הלב או למוח.

פחות מזל יש למי שנודע לו על מחלת הלב שלו כאשר הוא לוקה באוטם שריר הלב. מצב זה מתרחש כאשר יש חסימה מלאה בעורק המוביל דם לשריר הלב, ובדרך כלל מתרחש בעקבותיו נזק בלתי הפיך לשריר הלב. לשמחתנו רק אחוז קטן מהלוקים בהתקפי לב נפטרים בהתקף הראשון, מה שמאפשר לרבים לתקן את מצבם, אם יבחרו לעשות כן.

מלבד לחסימה הדרגתית של חלל העורק מתרחשת עם התהליך הטרשתי התקשות של העורקים. העורקים הם צינורות גמישים במקורם, אך כאשר נפגעים דפנותיהם, פוחתת גמישותם והם הופכים נוקשים.

מחלות הלב וכלי הדם כה שכיחות עד כי רבים סבורים שזהו מצב נלווה לתהליך ההזדקנות. אך האם תמיד היתה התמונה כזו? האם תמיד היו טרשת העורקים ומחלות הלב והמוח הבאות בעקבותיה נפוצות כל כך? השם טרשת עורקים נתבע לראשונה בשנת 1904. האם ייתכן שלפני המאה שלנו לא היה צורך להמציא שם לתהליך הפתולוגי הזה מפאת תפוצתו הנמוכה?

בספר הפתולוגיה ששימש אותי בזמן לימודי הרפואה ישנה טבלה המסכמת את גורמי התמותה בארצות-הברית במהלך המאה ה-20. ב-1937 נפטרו ממחלות לב וכלי דם (אוטם שריר הלב ומאורעות מוחיים) %11.3 מכלל האנשים. ב-1967 נפטרו ממחלות לב וכלי דם 40.4% וב-1977 נפטרו ממחלות אלה % 49.6 מהאנשים. אם נסמן נתונים אלה על גרף, לא יקשה לראות שבתחילת המאה היתה התמותה ממחלות אלה מזערית, ומאז ועד 1977 התרחשה עלייה אקספוננציאלית בתמותה היחסית ממחלה זו.

הטרשת אינה תהליך טבעי כפי שסבורים רבים (גם בעולם הרפואה), ואין היא חלק בלתי נמנע מתהליך ההזדקנות. אוכלוסיות רבות על פני כדור הארץ לא נפגעות מחלה זו (כל עוד הן אינן מאמצות אורח חיים מערבי). מדובר, אם כן, במחלה חדשה יחסית. מה גורם לשגשוגה עד כדי ממדי מגפה תוך זמן קצר כל כך?

אחת מנקודות המפנה החשובות ביותר במערכת הרפואה המערבית, או ליתר דיוק האמריקאית, התרחשה בתחילת שנות החמישים, בימי מלחמת קוריאה. בניתוחים שלאחר המוות בכ-300 קורבנות המלחמה, גברים צעירים בגיל ממוצע של 22 שנה, גברים בכושרם המרבי, נמצאה המחלה בקרב-77% מהם, מתוכם אצל 35% במצב מתקדם. אצל 8% מהם נמצאה חסימה של 95% בעורק אחד לפחות,
כלומר אוטם שריר הלב היה יכול להתרחש אצלם בכל רגע.

לחיילים האסיתיים היו עורקים בריאים ונקיים מטרשת. זמן קצר לפני כן, ב-1949, קרוב לוודאי עקב העלייה החדה בהיקף המחלה ובתובענותה, החל בארצות הברית אחד המחקרים המקיפים ביותר שנעשו עד כה בעולם הרפואי המודרני, המחקר על שם פרמינגהם. פרמינגהם היא עיירה סמוכה לבוסטון במדינת מסצ`וסטס, שנבחרה למחקר עקב נטיית תושביה שלא לעזוב אותה לטובת מקומות אחרים - תנאי חשוב לעריכת מחקר שנפרש על פני עשרות שנים. (המחקר נמשך עד היום, וכיום עוקבים אחר הצאצאים של ראשוני הנחקרים.) מטרת המחקר היתה לגלות את גורמי הסיכון למחלות הלב.

ממחקר פרמינגהם וממחקרים גדולים וחשובים אחרים למדנו לזהות את גורמי הסיכון למחלות הלב וכלי הדם. את שידוע כיום לכל עקרת בית, למשל שרמות כולסטרול גבוהות בדם מהוות גורם סיכון חשוב, למדו ממחקרים אלה, שכן הדברים לא היו ידועים באותם ימים. למדנו שמלבד הכולסטרול, גם יתר לחץ דם, עישון וסוכרת מהווים גורמי סיכון עיקריים לטרשת עורקים. נמצאו גם גורמי סיכון משניים, כמו חוסר פעילות גופנית קבועה (לא די בסקי שבועיים בשנה...), מאפייני אישיות מסוימים (אישיות לחוצה, כעסנית, עוינת), שימוש בגלולות למניעת היריון, שתיית קפה ורמות חומצה אורית גבוהות בדם.

ממחקרים נוספים עולה מידע נוסף לגבי טרשת העורקים. כבר בעורקי ילדים בני 3 שנפטרו כתוצאה מתאונות נמצאו הסימנים הראשונים של המחלה, בצורת פסי שומן (FATTY STREAKS). טרשת העורקים מתחילה בגיל מוקדם בארצות השפע המערביות בהיחבא, ובאה לידי ביטוי בגיל מבוגר יותר. חשוב מאוד להבין לגבי טרשת העורקים, שהיא אינה פורצת בן לילה. זהו סופו של תהליך בן עשרות שנים, שברוב מהלכו הוא שקט מבחינה קלינית, עד אשר הוא נותן את ביטויו הקליני הדרמטי בצורת תעוקת לב או אוטם שריר הלב, שנים רבות אחרי שהחל. קצב התפתחות הטרשת יקבע את הגיל שבו תבוא המחלה לידי ביטוי.

כיום אפשר לפגוש ביחידות לטיפול נמרץ גם צעירים בשנות העשרים לחייהם, אם כי רוב החולים הם כמובן מבוגרים יותר. למעשה אצל רובם המכריע של האנשים יש דרגות שונות של טרשת עורקים. אלה שאצלם הטרשת מתקדמת מהר יותר יחלו מוקדם יותר. אחרים יעברו לעולם הבא ללא ביטוי קליני של המחלה, אך בניתוח שלאחר המוות נוכל למצוא בעורקיהם רבדים טרשתיים, שעדיין לא באו לידי ביטוי קליני.

התזונה כגורם להיווצרות מחלות לב וכלי הדם

אין ספק שבחינה כוללנית של הגורמים למחלות הלב וכלי הדם (מתח ולחץ נפשי, עישון, חוסר פעילות גופנית ותזונה לקויה) הכרחית למניעתן או לגרימה לנסיגתן. במאמר זה נתמקד בהבנת תרומתה של התזונה להתפתחות מחלות אלה.

מחקרים רבים מציגים תמונה ברורה, שאנשים החיים באזורים שבהם גבוהה צריכת השומן הרווי והכולסטרול (בדומה לחיילים האמריקאיים בקוריאה) סובלים יותר מטרשת עורקים קשה, מהתקפי לב ומשבץ-מוחי. מחקרים רחבי יריעה הראו את הקשר המוכר לכולנו בין צריכת כולסטרול לבין טרשת העורקים ומחלות לב. ככל שצורכים יותר שומן, שומן רווי וכולסטרול, עולה שיעור מחלות הלב וכלי הדם.

הכולסטרול הוא אחד הגורמים שבו תולים את האשם לתחלואה. האם מוצדק השם הרע שיצא לו? יש לדעת שכולסטרול היא מולקולה חיונית לחיים. הגוף משתמש בה לייצור ויטמין D, מלחי מרה (החיוניים לספיגת שומנים וויטמינים מסיסי שומן) והורמוני מין. משום היותו חומר חיוני כל כך לחיים, הגוף האנושי (כמו גם גופם של שאר היונקים) מייצר אותו בעצמו. הגוף האנושי אינו מסתמך על מקורות חיצוניים ודואג לכל צרכיו. מרבית הכולסטרול שבגופינו מיוצר על ידינו. כאשר הגוף אינו מקבל כולסטרול מבחוץ (זה קורה כאשר ניזונים ממזון צמחי בלבד שבו לא מוצאים כולסטרול), הוא מייצר את כל הכמות הנחוצה. קרוב לוודאי שעודף הכולסטרול הבא מבחוץ (או מה שמצטרף אליו, כפי שנבדוק בהמשך) הוא ה"שוקע" על דפנות העורקים.

ברצוני להציג מידע מעניין, המציב בסימן שאלה מסוים את היות הכולסטרול הגורם המזיק העיקרי. בקרב בני תרבויות תקופת האבן ששרדו עד המאה העשרים אנו לא מוצאים טרשת עורקים, לא בגיל צעיר, כמו שנמצא בקרב צעירים בחברה שלנו, ולא בקרב מי שחיים עד גיל מופלג. מכאן, שאם נזהה את ההבדלים העיקריים בין תזונתנו לבין תזונת אבותינו (כמו גם היבטים אחרים של אורח החיים הקדמוני), נוכל למצוא רמז לפיתרון חידת הטרשת.

מחקר על תזונתו של האדם הקדמון הוצג במאמר שפורסם במגזין הרפואי היוקרתי (NEW ENGLAND JOURNAL OF MEDICINE ). החוקר מניח שתזונת האדם הקדמון היא התזונה שאליה הוא הותאם בצורה הטובה ביותר, כפי שנקבע על ידי האבולוציה במשך מאות אלפי השנים של ההתפתחות האנושית. הגנים ששרדו במהלך האבולוציה הם אלה המותאמים בצורה הטובה ביותר לסביבה שבה חי האדם הקדמון במשך מאות אלפי שנים. ידוע שגנטית אנו זהים לאדם הקדמון (מלבד שינויים לא משמעותיים, כמו היכולת של הגזע הלבן לשמר את האנזים המפרק את סוכר החלב מעבר לגיל הינקות). מכאן, טוען החוקר, תזונת האדם שחי לפני עידן החקלאות (לפני 10,000 שנה) צריכה להכתיב את הכיוון התזונתי של האדם המודרני. ואולם התזונה שלנו שונה מאוד מתזונתו של האדם הקדמון, וכך למעשה אורח חיינו כיום אינו מותאם להרכב הגנטי שלנו.

האדם הקדמון אכל מחצית מכמות השומן שאנו אוכלים כיום. מעט השומן שהוא אכל היה עשיר בחומצות שומן רב-בלתי-רוויות ובחומצות שומן מסוג אומגה 3, הידועות כמונעות היווצרות טרשת עורקים ומדללות את הדם. צריכת הכולסטרול היתה דומה או אף גבוהה משלנו! כמו כן הוא אכל מעט מאוד פחמימות פשוטות (סוכרים פשוטים), הרבה פחות סוכר וכמובן שהוא לא אכל קמח לבן כלל. הוא צרך כמות גדולה פי 5-10 של סיבים תזונתיים (עיקרם מירקות ופירות ומיעוטם מדגניים, שכן מדובר בתקופה שלפני עידן החקלאות), רבע מכמות הנתרן, הרבה יותר אשלגן מנתרן וכמעט פי שניים סידן. מזונו היה רב נפח וממלא, ולא מרוכז מבחינה קלורית כמו מזוננו העתיר שומן וסוכר והדל בסיבים תזונתיים.

העובדה הבולטת ביותר היא, שלמרות צריכת הכולסטרול הגבוהה שלו הוא לא פיתח טרשת. הכיצד ייתכן הדבר? האם שטיפת המוח לגבי הכולסטרול בטעות יסודה? תשובה חלקית לפחות ניתנת, לדעתי, בהמשך
המחקר. לדברי החוקר תזונת האדם הקדמון היתה מורכבת בעיקרה מבשר ומירקות. הוא צרך מעט דגניים ולא צרך חלב ומוצריו כלל. את הכולסטרול הוא קיבל מהבשר שאותו הוא אכל, מאחר שהכולסטרול מצוי בשריר עצמו ולא ברקמת השומן התת-עורית. ההבדלים בין הבשר שהוא אכל לבין הבשר הזמין לנו כיום הם דרמטיים ומתבטאים בשלושה תחומים עיקריים:

1. אחוז השומן בבשר: השוואת בשר ממוצע מהסופרמרקט לבשר צייד מגלה הבדלים מהותיים. אחוז השומן בגוף חיה מבויתת, חיית מכלאה, המגודלת בידי אדם, הוא בין 25% ל-30%, לעומת ממוצע של% 3.9 בבשר חיות בר.

2. בבשר חיית בר נמצא פי חמישה יותר חומצות שומן רב-בלתי-רוויות (רב"ר). ככל שהיחס בין חומצות השומן מסוג רב"ר לחומצות השומן הרוויות במזון גדול יותר, גדלה ההגנה מפני מחלות לב וכלי הדם. היחס P/S , המופיע על קופסאות הגבינה שבמקרר, מבטא את היחס שבין חומצות רב"ר לבין חומצות רוויות (בין Poly unsaturated fatty acids לבין Saturated fatty acids ). חברות המזון מחויבות לציין זאת בגלל חשיבות מדד זה. בתזונה אמריקאית ממוצעת יחס זה הוא 0.44. ועדה מיוחדת מטעם הסנט האמריקאי ממליצה על יחס של 1.0 ובתזונת האדם הקדמון מוצאים יחס של 1.41.

3. ריכוז חומצות השומן מסוג אומגה 3 בבשר ציד הוא 4%, בעוד שבחיית מכלאה נמצאו עקבות בלבד. חומצות שומן אלה מגינות על הלב, ועקב כך ממליצים לצרוך שמן דגים מים צפוני קר, העשיר בחומצות שומן אלה.

עתה מצטיירת תמונה מעט ברורה יותר. "הרע" הוא קרוב לוודאי אינו הכולסטרול כשלעצמו, אלא מרכיבי מזון הנלווים אליו בתזונה המודרנית, בעיקר כמות השומנים וסוגם. העובדה שיש קשר ברור כל כך בין צריכת כולסטרול, בין רמתו בדם לבין מחלות לב - אינה הופכת אותו לאשם הבלעדי. נכון יהיה לומר שהכולסטרול מייצג כיוון תזונתי שלם, המהווה גורם סיכון ללב. אם דברים אלה נכונים בעיקרם, הרי שהניסיון למקד את המלחמה בכולסטרול הוא בבחינת "לחפש את המפתחות מתחת לפנס". ואכן, מי שמתמצא במחקרים הדנים בטיפול בתרופות להורדת כולסטרול יודע, שרבות מהן הוכיחו שיפור משמעותי בתמונת הדם, כלומר הפחתת הכולסטרול הכללי, "הכולסטרול הרע" (LDL) והטריגליצרידים והעלאת ה"הכולסטרול הטוב" ( HDL ). לעתים אף ישנה ירידה במספר אירועי אוטם שריר הלב. ואולם ברוב המקרים לא היה שיפור בהרגשתו הסובייקטיבית של נוטל התרופה, לא היה שיפור בתעוקת הלב, וכן לא היה שיפור משמעותי מבחינה סטטיסטית בסך התמותה. ממצאים אלה מוצנעים בדרך כלל בסופם של המאמרים וצריך לחפשם בנרות.

חשוב לציין, שבשנתיים האחרונות, לראשונה בתולדות הטיפול התרופתי להפחתת כולסטרול, נמצאה יעילות קלינית, כלומר הפחתה בתחלואה, עקב הטיפול בקבוצת תרופות חדשה. עד כה, במשך עשרות שנים, השפיע הטיפול נפלא על תמונת הדם במעבדה, אך לא על איכות חיי המטופל או על תוחלת חייו.
יחד עם זאת, האתגר שלנו הוא להוריד את רמת הכולסטרול באופן טבעי קרוב ככל האפשר ל- 150% מ"ג. במשך 45 שנות מחקר לא תועדו התקפי לב אצל בעלי כולסטרול נמוך מ- 150% מ"ג. גם נתן פריטיקין, התזונאי הידוע שחלה בתעוקת לב, ממליץ לנסות להשיג רמת כולסטרול דומה. לאחר שהמציא את שיטתו, הדומה מאוד לשיטה שתתואר להלן, הוא הגיע להישגים מרשימים עם מטופליו. בניתוח שלאחר המוות תיארו המנתחים את עורקי לבו של פריטקין "נקיים כעורקים של תינוק".
כלומר, האשמה למחלות הלב וכלי הדם אינה מוטלת על גורם אחד בלבד, אלא כנראה על אורח החיים בכלל, על צורת התזונה הכוללת, שאותם יש לבחון ולשנות, כדי לפתור את הבעיה היסודית.

קטע זה מוצג כאן ברשות המחבר מתוך הספר "תזונה מבריאה" מאת ד"ר דן קרת.

ד"ר דן קרת סיים בהצטיינות בית ספר לרפואה שליד הטכניון בחיפה ודוקטור לרפואה נטורופתית מאוניברסיטת בסטיר בארה"ב, עובד שיר"מ (שירותי רפואה משולבת) במרכז רפואי אסף הרופא, מרכז המגמה לנטורופתיה בבית ספר לרפואה משלימה במדיקולג', מנחה מ- 1994 קבוצות תמיכה למבריאי לב לפי שיטתו של דוקטור דין אורניש.

 


13/05/2006

 
 

 

התכנים המופיעים באתר הינם למידע בלבד ואינם באים להחליף בשום מקרה ייעוץ ו / או טיפול הניתן על ידי רופא ו / או בעל מקצוע אחר בתחום הרפואה
               מפת אתר              ©2004 ,אופיר פוגל ,כל הזכויות שמורות
דף הבית | | אודות | מאמרים | ספר הלב | סדנאות והרצאות | תקצירי מחקרים | מילון מונחים | תשובות לשאלות נפוצות | התמצאות באתר